בגד הוא זכרון. חורף 2017

October 26, 2016 10:39 am  /  2016
בגד הוא זכרון. חורף 2017

נכון, האופנה מתחדשת כל הזמן אבל טרנדים באים והולכים ועוברים ואז חוזרים.
פרחים, משבצות נקודות ופסים, כולם חוזרים אלינו מהתמונות באלבומים משפחתיים בשחור ולבן
ועד לדפי הכרומו של ירחון ווג האחרון.
טקסטורות מסוימות יכולות להחזיר אותי באחת למחוזות אחרים, ילדותיים..
בגד הוא גם זכרון.

rosa3a-800X508

אריג מסויים יכול להחזיר אותי לימים אחרים, היכן שהייתי הנכדה הקטנה, יושבת על מיטתה, עוקבת בערגה אחרי סבתי
בטקסי ההתארגנות שלה לפני היציאה מהבית.
ארון הבגדים שלה ומגירות העץ הכבדות סיקרנו וריגשו אותי. כמה אהבתי להכניס יד קטנה ולחטט בין התכשיטים האסורים,
הצעיפים הרכים, הססגוניים ולגלות שם עולם בוגר, רחוק ואחר.
ההתאמה בין התיק לצעיף לנעל, ההתייחסות לעונות השנה בבחירת הצבע ומרקם הבד, סבתי הייקית ידעה לדבר בשפה אחרת.
היא היתה זרה כל כך בנוף הישראלי, היה לה טעם אירופאי מוקפד עם חוקיות ודקויות לפרטי פרטים.
היא הוותה עבורי דוגמא לנשיות במיטבה.

rosa2-800X508

אני חושבת שכבר אז למדתי לראות ולהבין את ההתאמה הרגישה הזו בין אישה למלתחתה.
למדתי שהופעה היא משפט המורכב ממספר מילים המשלימות זו את זו,
מדברות הרמוניה צבעונית. בבחירות שלי לחנות אני לא מתעלמת מטרנדים, אבל אני תמיד חושבת על תוספת למלתחה קיימת,
המורכבת ממילים בעלות מרקמים מלטפים, מחמיאים, נקודות, פסים, משבצות, שקיפות מול כהות, נוחות,
שיבנו בסופו של דבר אמירה אישית ונשית.

rosa1-800X508

עכשיו, כשהסתיו כבר כאן, כשאפשר כבר להוסיף צעיף, לחשוב על מעיל,
אני מתרגשת לתלות את הקולקציה החדשה של ROSAMUNDA
שנגעה בטרנדים העכשוויים בעליצות עליזה וצעירה שמזכירה לי כל כך את מלתחתה המוקפדת, המעוררת של קטה, סבתי היקרה.

שרית אטינגר
[ 27/10/2016 02:35 pm ]

בגד הוא זיכרון, בגד הוא חוויה.
כמי שמלווה כמעט 2 עשורים זוגות בתהליכי פרידה וגירושין, אני מקפידה לחלוק, עם הנשים רגע לפני טקס הגט, אמונה טפלה, כביכול, לפיה אני מבקשת מהן להגיע לטקס הגט לבושות מכף רגל עד ראש (כולל בגדים תחתונים) בבגדים אשר הן מוכנות להשליך לפח מייד עם סיום הטקס וכן, עוד באותו היום, ללכת ולרכוש לעצמן פריט לבוש חדש.
אני בעצמי, לא הבנתי כל כך את את מהות האקט הסימבולי של השלכה ורכישת פריט חדש, מעבר לברור מאליו של סגירת מעגל ופתיחתו מחדש… עד שלפני מספר שנים בני שבר את היד, עבר עלינו יום נוראי שכלל פינוי באמבולנס, החזרה טראומטית של העצם למקום, גיבוס וכו… זוועה!!!
מאז, כל פעם כשראיתי אותו לובש את החולצה שלבש באותו היום הייתי מבקשת ממנו להחליף חולצה. אחרי מספר פעמים פשוט זרקתי אותה לפח. מבחינתי, היא הייתה ספוגה בחוויה הנוראית שעברנו ולהיפטר ממנה היה הדבר הנכון לעשות.
יום אחד, שאלה אותי אשה, בשנות ה-60 לחייה, שהתגרשה באוירה (יחסית…) רגועה מבעלה מזה כמעט 40 שנה למה אני משיאה עצה זו לנשים בלבד? לא הייתה לי תשובה למעט זו שכך הועברה אליי העצה, אבל כשהרהרתי בדבר, חשבתי, שלנשים יש קשר עם הבגדים שלהן. אנחנו זוכרות מה לבשנו באירועי מפתח בחיינו וזה לפני שאמרתי מילה על פסטיבל שמלת הכלולות.
בשורות טובות וחוויות טובות לכולנו.
דורית יקרה, אבוא לבקר בקרוב. ד”ש

[ 08/11/2016 03:27 pm ]

בגד שהוא זיכרון ילדות וחוויה מעצבת לוקח אותי לחולצה ירקרקה,מבד פרחוני עדין. אני זוכרת שהיו לה כפתורים קטנים שקופים ,והשם שלי היה מודבק בתוך הצווארון. הרגשתי מאוד נשית ויפה בכל פעם שלבשתי אותה. לא היה לי ארון בגדים ,היה לי רק תא,שהיה כתוב עליו אפרת. בבית ילדים של הקיבוץ היה חדר קטן עם ארונות מדפים. ותמיד התרגשתי כשהמטפלת חילקה את הבגדים לתאים לפי שמות הילדים.
היה ערב חורפי וגשום ואנחנו הילדים חיכינו שהמבוגרים ידליקו את תנורי הנפט ,ההם מתוצרת פרידמן, וחיכינו שיקראו לנו להיכנס לארוחת הערב. גם למבוגרים היה קר והם הדליקו את התנורים בחדר הארונות הקטן. באחד התנורים האש עלתה מהר מדי וגיץ נתפס בבגדים וכל הבגדים בחדר נשרפו.
עמדתי בחוץ עם כל הילדים וחשבתי על החולצה הירקרקה שלי שנשרפה.
אחרי השרפה הזאת התקינו קמין נפט בטיחותי בכל בתי הילדים בקיבוץ.

  • Dorit
    [ 09/11/2016 02:18 pm ]

    מיכלי הזכרון שלנו הולך איתנו !!ילדות קיבוץ מספרים מסומנים גם אני חוויתי בעברי…
    תודה על השתוף

[ 09/11/2016 05:17 am ]

ואני זוכרת את שמלת בת המצוה דתפרו לי מבד אורגנדין ששלחו לי קרובים מאמריקה.
שרוולים תפוחים , בד בצבע תכלת ועיגולים לבנים, כיווצים המותביים! הרגשתי על פיסגת העולם בשמחה הזו!!!!

Dorit
[ 09/11/2016 02:20 pm ]

ליאורקוש
אני מדמיינת אותך שער כתום עם שמלה תכלת !! מראה בובתי מתוק!!
תודה על השתוף..

[ 10/11/2016 04:15 pm ]

גם אני ילדת קיבוץ שזיכרון ארון הבגדים הכללי הולך איתי תמיד. כמה אהבתי שמלה לבנה עם תותים אדומים ושרוולים תפוחים שהייתה תלויה שם וכמה התכווץ ליבי כשילדה אחרת זכתה ללבוש את השמלה ״שלי״. מאז חלפו שנים רבות אבל בגדים הם נושא טעון ומרגש בו זמנית עבורי ואף פעם אין לי מספיק..

  • Dorit
    [ 10/11/2016 04:29 pm ]

    כן שרוני את הזכרונות שלך אני מכירה מקרוב ואני זכיתי בחברות ….